<h1>צרור החיים הדרך השני סימן י"ז</h1>
<h2>דף ק:</h2>
ובערב שבת מדליקין הנר כמו שהוא כתוב בדיני השבת, ועורכין השלחן ומכסין השלחן במפה כדי שלא יראה הלחם, והטעם דבשבת בחביבותא תליא מילתא אי חביבא ליה נהמא מברך אנהמא, ואי חביבא ליה חמרא בריך אחמרא, והשתא נהוג עלמא דמברכי אחמרא, וכדי שלא יתבייש הלחם מכסין השלחן. ועל זה נוהגין ליטול ידיהם קודם קידוש, דהואיל ובחביבותא תליא מילתא, אי נטיל ידיה לא עביד ולא מידי, כי מה שאמרו הנוטל ידיו לא יקדש על היין אלא על הפת, משום דהואיל ונטל ידיו אסח דעתיה ממשתיא ודעתיה למיכלא, והואיל ובחביבותא תליא מילתא אזיל ליה ההוא טעמא. אבל גבי פסח דבעי לקדושי אחמרא לא יטול ידיו קודם הקדוש, רק ידו אחת, וכמו שהוא כתוב בדיני הפסח. והמקדש לא ידבר עד שישתה. ואם שח חוזר ומברך בפ"ה. וקודם קדוש אסור לטעום ואפילו מים.
<h2>דף קא.</h2>
ואם שמע אדם הבדלה בבית הכנסת יצא, דאינה במקום סעודה, כמו הקדוש. ודעת מורי הרשב"א ז"ל דאפילו לא נתכוין לצאת בה, יצא, דמצות אין צריכות כונה. ומברך אבשמים, על ההדס בורא עצי בשמים, ועל ריחני דלאו עץ נינהו מברך בורא מיני עשבי בשמים, ומברך על האור בורא מאורי האש.
<h2>דף קה:</h2>
וכוס של ברכה וקדוש והבדלה אין מברכין על כוס שטעמו ממנו, וזהו הנקרא פגום, כדאמרינן טעמו פגמו. ואין מברכין על יין פגום רק ברכת הנהנין מפני שיהנה ממנו, אבל ברכת המזון וקדוש והבדלה לא. ומיהו אם רוצה לתקנו ביין שלא טעם ממנו, מתקנו, ומשליך ממנו על הפגום והוא מתוקן. ובירושלמי (ברכות סופ"ז) דר' פלוני מתקן ליה במיא, היה שופך מים שלא טעם מהם על היין הפגום. וכן ראיתי למורי ה"ר פרץ ז"ל שהיה מתקנו ביין [נ"א במים].
<h2>דף קו.</h2>
וכשירצה לאכול סעודתו מקדש קדושא רבא, דהיינו בורא פרי הגפן. וקארו לה קדושא רבה משום דהוה ראש לכל הברכות והקדושים, ועוד יש מפרשים משום שהוא קטן, וכמו שקורין לסומא סגי נהור, כך קורין לזה קדושא רבא. ור"מ ב"ם ז"ל אסר לטעום ביום כלום כמו בלילה, אע"פ שקדש בלילה, שקדוש היום מחמת עצמו. ומייתי לי' בגמ' מאת יום, דאמרינן ביום מנין, ת"ל את יום. והראב"ד ז"ל פירש ביום מנין, היכא שלא קדש בלילה מנין דהוי תשלומין ביום, אבל קדש בלילה אין קדוש היום מדאורייתא אלא מדרבנן. ובסעודה שלישית אין מקדשין, ואין בו לחם משנה, דהא מצי לקיומה במיני תרגמה, דהיינו פירות, או לאידך פירושא בבשר ויין, וכך דעתו של מורי הרשב"א ז"ל.
